באביב 2014, כשהתסיסות המאלולקטיות התחדשו בבורגון, אנחת רווחה גדולה התגלגלה על הכרמים המלבלבים של קוט ד'אור. וזאת למרות שכבר בתחילת נובמבר 2013, עת נסתיימו התסיסות האלכוהוליות, הבורגונים ידעו שמה שהיה בציר כאוטי, שופע קשיים ודאגות - מהפריחה, דרך לא מעט בעיות סניטריות בכרמים ועד אפיזודת הברד האלים במהלך קיץ 2013 - נראה בתום הויניפיקציה כהצלחה מלאת קסם וחיות.

קצת יותר בקוט דה נואי מאשר בקוט דה בון? הזמן יגיד...

עם נטייה קלה לטובת האדומים על פני הלבנים? לא בטוח.

אבל דבר אחד ברור, מה שיכול היה להגמר בקטסטרופה, נגמר ביינות נהדרים מלאי אופי ואנרגיה.

אביב 2013 היה האביב הקר והגשום ביותר שבורגון ידעה בחמישים השנים האחרונות.

הפתיחה הסגרירית הזו של מחזור הצימוח גרמה לפריחה לא מוצלחת, שהתחילה באיחור של כשלושה שבועות והובילה הן לפיחות דרסטי בכמויות היבול והן לבציר מאוחר.

אבל הקיץ היה בעיקרו נדיב, עם טמפרטורות טובות ושפע שמש ביולי ובאוגוסט, בליווי אפיזודות גשם מקומיות, בדיוק ברגעים הנחוצים לעודד את הבשלת הענבים. האחרונים, הגיעו, בסוף ספטמבר-תחילת אוקטובר, לבשלות מעולה, עם קליפה עבה וגרעינים בשלים.

כמו 2012, גם בציר 2013 רשם לעצמו, לצד היינות המעולים שלבסוף הפיק, זיכרון טראומטי; הברד האלים שפקד את קוט דה בון ב- 23 ביולי גרף עימו יבול מאזורים שלמים ולעיתים מטרוארים מפוארים. פרנו, סביני, בון, פומאר, וולנה, מרסו ופוליני, מסרו קורבן גדול מאד לטבע. בכולם הכה ברד, לעיתים בגודל של כדורי גולף.

ברור מכאן שענבים שהם תולדה של עונה כאוטית שכזו מושפעים עמוקות מטיב הטרואר, הטיפול בו ואיכות הגפנים. טרואר גדול עם גפנים בוגרות נתן תוצאה אחרת מטרואר זניח. ואם מזכירים את ההבדלים בין הטרוארים והגפנים, קשה שלא לדבר בבציר 2013 על תרומתו של הכורם; במקרה דנן בעיקר במלחמה בעובשים; ביקבים המעולים באמצעים טבעיים בלבד, בשיטות מסורתיות של טיפוח הגפן, בברירת הענבים ובמועד הבציר.

ברירת הענבים, בעיקר בפינו נואר, הייתה חיונית, שלא לומר הרת גורל, ואצל היקבים שעשו כן התקבלו יינות אדומים מלאי עומק, חיוּת, רעננות, חומציות משגעת ופוטנציאל יישון מצויין ליינות הגבוהים.

היינות הלבנים הושפעו בעיקר מטיב הכורמות, בעיקר בשלב הסופי של מועד הבציר. הם מלאי רעננות ובעלי תכונות מינרליות מודגשות.

זוהי בהחלט שנת בציר מלאת אתגרים המדגישה שוב את גדולתם של היקבים המעולים, שאיכות היינות היא הדגל היחיד שהם נושאים ושהאחריות ההיסטורית, היא ולא דבר אחר, מתווה את דרכם. שנת בציר שהולידה יינות המספקים כה הרבה הנאה, שנראה שמחכה לנו חוויית שתייה מאד מענגת בהמשך...