"...יבול כמו זה - המורכב מאשכולות קומפקטיים, בעלי ענבים צפופים, עם טאנינים בשלים ובכמויות סבירות; יבול שהוא תולדה של פריחה מוקדמת, אולטרה-מהירה, שהבטיחה הבשלה חריגה הן מבחינת האחידות שלה והן מבחינת השלמות שלה, וזאת מבלי "ליפול" להבשלת יתר – לא רואים כל יום"
כך מתחיל דו"ח הבציר השנתי של רומנה-קונטי.
בנובמבר האחרון, בשעה שהכמויות המזעריות שהפיק בציר 2016 העיבו על מצב הרוח, טעימת 2015 מהחביות אצל ארנו מורטה הסבה נחת ועונג צרופים; באחד היינות הראשונים, עוד בטרם עברנו לטעום מהפרמייה קרו, היישרנו אל ארנו מבט. זה הספיק, הוא צחק צחוק מלא אושר ואמר "כשהענבים הגיעו ליקב, סבא שלי אמר לי – נכדי, תהנה מהרגע, כי זה אירוע של פעם בחיים - פרי כזה מושלם לא תראה עוד אף פעם נוספת בימי חייך".
וכך, שוב, גם בתאורי הפרי של רומנה-קונטי "הגפנים, נראו לאורך השנה יפות מתמיד והעניקו לנו במתנה ענבים מושלמים, אולי מהטובים שגפן נתנה אי פעם".
אבל אל לנו לטעות; עונת הגידול לא הייתה נטולת קשיים. החורף אמנם היה קל; הטמפרטורה הכי נמוכה שנרשמה בקוט דה נואי היתה מינוס 6 מעלות צלזיוס באמצע פברואר, ומשקעים משמעותיים ירדו, כאלו שהבטיחו לדאוג לכל חסרונותיהן של הגפנים בתקופות היובש העתידות לבוא.
הנטייה הזו ליובש וחום התחילה עוד באביב. עם שתי אפיזודות גשם משמעותיות, גם אם אלימות, הן באו בדיוק במועד בו הגפנים היו זקוקות למים.
המשחק האביבי שבין יובש, חום ורוח צפונית, השליך ישירות על איכות היבול הסופי בכך שהקדים את הפריחה, גרם לה להיות מהירה והומוגנית באופן יוצא דופן וללא תקלות ומחלות.
ואז בא קיץ חם מהרגיל; יולי היה חם במיוחד, עם טמפרטורות לילות של עד 30 מעלות צלזיוס. במהלך החודש כולו ירדו 14 מ"מ גשם בקוט דה נואי... אבל חציו הראשון של אוגוסט היה מאוזן, עם משקעים טובים וללא ארועי חום קיצוני, מה שאיפשר לענבים להבשיל בנחת. גם חציו השני של אוגוסט עבר טוב, עם רוח צפונית יבשה ואירוע חום בודד בסוף החודש. הבורגונים התחילו לראות את הסוף, אם כי דבר עדיין לא היה ברור.
"בכל הזמן הזה" כותבים ב- DRC "הגפן נשארה ירוקה להפליא, בריאה, וקשורה באופן מוחלט לגרמי השמיים והאדמה המעניקים לה את כוחה. ניכר היה שהגפן אוהבת את תנאי האקלים היבשים של 2015".
בסופו של דבר, במועד הבציר בתחילת ספטמבר, הענבים היו בריאים בצורה יוצאת דופן ומעוררת התרגשות; בעלי קליפה עבה, בשלה באופן מושלם ומלאת חומרי צבע וארומות. אף לא סימן אחד לבוטריטיס; ענבים הומוגניים, וכה בשלים וללא זכר לבשלות יתר. מה שנראה אז מושלם, מקבל היום מִשנה תוקף באנליזות וביין שבחביות; הרמוניה מוחלטת של בשלות, חומציות, טאנינים ואלכוהול.
"ביום שני, ה- 6 בספטמבר" כותבים ב- DRC "פשטנו על הכרמים של וון-רומנה על מנת לבוצרם. ההוראות שניתנו לבוצרים היו מהפשוטות והקלות שזכורות ביקב; בוטריטיס לא היה כלל ולא נותר אלא לשים דגש על ברירת הענבים הבודדים שנחרכו משמש הקיץ העז".
היינות האדומים שטעמנו בנובמבר 2016 היו עוצרי נשימה, קטיפתיים, נוטפי עסיס, מרוכזים בדיוק במידה המשאירה את החיך רענן ומלא רוק וטעם, מלאי חיוּת ואנרגיה. 18 שנה אנחנו טועמים בציר אחר בציר בבורגון; כזה, עוד לא היה!
הענבים הלבנים בסופה של עונת הגידול היו בעלי צבע עמוק, קטנים, עם קליפה מאד דקה וכמו אחיהם האדומים, גם הם נבצרו מאד בריאים. החום הכבד והיובש לא פגעו בחומצה הטרטארית בענבים, והאחרונים הגיעו ליקבים עם רמות חומצה טרטארית רגילות. החום, מסתבר, אידה את המים ובכך דווקא ריכז את רמת החומצה בענבים.
אך כמובן שמועד הבציר בלבנים היה קריטי. הקו הדק, האינדיבדואלי ליקב, בין בשלות ארומתית מאוזנת המעניקה יין מלא ועמוק, לבין הבשלת-יתר - היה עדין, ומי שפיספס אותו קיבל תוצאות מעט כבדות. לא כך אצל ז'ובאר, סוזה, בונו דו מרטרה, לפון, רומנה-קונטי. בטח שלא כך הדבר אצל רולו, שהוא תמיד מהראשונים לבצור.
כך שלמרות החום, התוצאות אינן "עייפות" או כבדות, והיינות הלבנים טהורים, "חלקים", נקיים, עשירים בטעם וארומות של פרי לימוני בשל, עז ומרוכז. המינרליות נוכחת גם היא והחומציות, בניגוד לשנים חמות כמו 2003 – החומציות שם!
כמו בכל שנה, זהו דו"ח בציר המתמקד בתוצאותיהם של היקבים האדירים של בורגון, פסגת הידע הנרכש, העשייה, הפרפקציוניזם והחיבור למסורת ולטבע.
כמובן, כמו בכל שנה, הדברים האמורים כאן, אינם נחלתה של כל בורגון. קל וחומר בבציר שמהלך על חבל דק בין היכולת להפיק ממנו יינות גדולים לבין הפוטנציאל ליפול למחוזות של בשלות-יתר, כובד ולאות.
אך לא נתעכב על זה, על מנת לא לקלקל את השמחה, העונג, ההתרגשות והציפיה שבציר ענק, כמו בציר 2015, מביא אלינו.
לשתות, לשמור וליהנות מכל רגע – זהו בציר של פעם בחיים.
